חלוץ השייט במסלול האגמים המאזוריים, Wrinich von Kniprode, ראש המסדר הטבטוני, הפליג בשנת 1379 מצפון לדרום בארץ האגמים הגדולים. הקושי הגדול ביותר במסלול הקשה והמסוכן הזה היה העובדה כי בין האגמים לא היה רצף מיימי, לכן הסירה הועברה שוב ושוב על הקרקע או באדמת ביצות. תכנית חיבור האגמים נהגתה על ידי ראש המסדר והוכנה לדרישתו. למרבה הצער, היא יושמה רק בחלק קטן מהמסלול. רק בשנת 1687 המהנדס הפולני יוזף נארוֹיְינְסְקִי פתח תכנית מקיפה לחיבור האגמים באמצעות תעלות. סמואל סוּחוֹדוֹלְסְקִי ובנו יאן עבדו על תכנית התעלות עד 1744, והעבודה בוצעה במשך שנה אחת בלבד.
אפשר לראות את המסלול בקלות על מפת האזור. הנתיב העיקרי באגמים המזוריים הגדולים מתחיל באגם וְיָארְטֶל (Wiartel) ליד פִּיש (Pisz). האגם מחובר לאגם נִידְזְקְיֶה (Nidzkie) העצום. האגם, שבחלקו הגדול סגור לגמרי לכלי שייט ממונעים, נגיש לסירות מפרש. האגם, הממוקם בין יערות אשוח ואורן של יערות פּוּשְצָ'ה פִּיסְקָה (Puszcza Piska), הוא אחד האגמים הגדולים ביותר באזור האגמים המאזוריים ויחד עם זאת חופיו כמעט לגמרי לא מפותחים. היישוב הגדול היחיד, העיר רוּצְיָאנֶה-נִידָה (Ruciane-Nida), יושבת בקצהו המערבי, מערבית למעבר המוביל לאגם הבא.
בהמשך, המסלול העובר דרך אגם בֶּלְדָנִי (Bełdany) ולאורך חצי אי, בו חיים סוסי הפוני הפולנים (קוניקי) בשמורות מיוחדות. מעבורת קטנה פועלת בקצה חצי האי. אגם בלדני הופך לאגם מִיקוֹלָאיְיסְקְיֶה (Mikołajskie). המסלול לכיוון מזרח מוביל אל אגם שְנְיָיארְדְבִי (Śniardwy), האגם הפולני הגדול ביותר. במִיקוֹלָאיְיקִי, בירת הקייץ של פולין, מתחיל אגם טָאלְטִי (Talty). הנתיב ממשיך דרך תעלות שִימוֹנְצְקִי (Szymoncki) וטָלְטוֹבְסְקִי (Tałtowski) ודרך האגמים טָאלְטוֹבִיסְקוֹ (Tałtowisko), שִימוֹנְסְקְיֶה (Szymonskie), יָאגוֹדְנֶה (Jagodne) ובּוֹצְ'נֶה (Boczne). התעלה הקצרה ביותר של האגמים המזוריים, תעלת קוּלָה (Kula), מובילה לאגם נְייֶגוֹצִין (Niegocin). מסורת השייט גורסת כי זהו מיקומו של אזור פרשת המים בין אגני הויסלה ווֶנְגוֹרָאפִּי (Węgorapy). מנקודה זו, ניראה כי המים זורמים ישר צפונה אל הים הבלטי. כבר שנים רבות מתקיים כאן המהפך של תלמידי השייט, כאן הם הופכים ל"זאבי אגמים" אמיתיים.
בין נייגוצין, קִיסָייְנוֹ (Kisajno) ודָרְגִין (Dargin) המחוברים על ידי תעלות, ממוקמת העיר גִ'יזִ'יצְקוֹ (Giżycko), הידועה לשייטים בעיקר בגלל גשר המוזז בכח הזרוע וטירת בוֹיֶין (Boyen) האדירה, אבל גם בגלל הפסטיבלים הרבים המתקיימים במקום, הדניס הטעים אשר מופיע גם בסמל העיר והתכנסויות של אופנוענים. לאחר מעבר בתעלות גיז'יצקו, נכנסים לתוך האגמים קִירְסָיְיטִי (Kirsajty) ומָאמְרִי (Mamry) המנוקדים באיים. המסלול מסתיים בוֶנְגוֹזֶ'בוֹ (Węgorzewo). אורך המסלול המתואר הינו מעל 100 ק"מ.
קיימת אפשרות שהמסלול יוארך בקרוב עד לים הבלטי. כיום חסרים רק 2500 מטרים וכמה סכרים בתעלת מאזורסקי על מנת להפוך את נתיב המים לכיוון הים הבלטי לאטרקטיבי.
לאורך המסלול ישנן לא רק נקודות ניפלאות לשחיה ודיג, אלא גם מרינות וערים פולחניות. המקומות המפורסמים ביותר על המסלול אשר לא הוזכרו עדיין הם: בית היערן "Pranie" הממוקם על גדתו הגבוהה של אגם נידזקיה, הקומפלקס המיוחד של גָאלִינְדְיָה (Galindia) הממוקם על הגדה המערבית של אגם בלדני ליד שפך נהר קרוטיניה וכפר האופניים על הגדה המזרחית. ברִין (Ryn), בקצה אגם רִינְסְקְיֶה (Ryńskie) הצמוד לאגם טלטי, מתנוססת הטירה הטבטונית השניה בגודלה רק למאלבורק שהוסבה למלון יוקרתי. הטברנה "זֶנְזָה" (Zęza) בשְטִינוֹרְט (Sztynort) היא נושא לשיחות רבות ומקום בו מתקיימים אירועי תרבות רבים.
אז ... אהוי!