רכיבה על סוסים שייכת לאותן המסורות שבפולין מטפחים אותן בתשומת לב מיוחדת במינה. כדי להבין מהיכן בתרבותנו ובתולדותינו הנוכחות של הוּזאַרים (פרשים במדים ססגוניים עם חרבות ביד) וגם של אמנות הציור של קוֹסאַק, שאת מכחולו הקדיש בעיקר להנצחת החיות האצילות האלו, ומה מקורו פולחן הסוס עליו רכב יוסף פילסוּדסקי, שנחשב לאבי פולין החדשה שקמה לתחייה מחדש בתום מלחמת העולם הראשונה – מן הראוי לרכוש קורטוב של ידע בנושא
את הלימוד רצוי להתחיל בעת מכירה פומבית של הסוסים מגזע ערבי, המכירה הגדולה והיוקרתית ביותר באירופה כולה, שמתקיימת במקום ושמו יָנוּב פוֹדְלאַסקי. בין המשתתפים נראה כמעט תמיד צַ'רלי ווטס, המתופף המהולל של להקת רוֹלינג סטוֹנס. לאחרונה נמכר ביָנוּב –תמורת מיליון דולר -סוס-רביע משובח, אל-פּאַסוֹ. המחיר ששולם תמורתו היה מן הגבוהים בהיסטוריה של מכירות פומביות בעולם.
פולין שמה הולך לפניה לא רק בשל הסוסים מגזע ערבי טהור. גם ההוּצּולים הקטנים מגלאַדישוּב, למרות שאינם מרשימים בהופעתם, נחשבים לבעלי חיים סבלניים מאוד ויחד עם זאת ששים לקרב. אין להם כל בעיה לטפס על מורדות הרכס של בֶּסקיד בשלֶזיה. הם קרובים לגזע הסוסים אותם אפשר לראות בפארק הלאומי רוֹזטוֹצ'אַנסקי ובחווה נסיונית בפּוֹפּייֶלין שבמָזוּרי. הסוסים ההוּצוּלים הוכיחו את עצמם בשרותי ריפוי לנכים.
רכיבה של מספר ימים, אותה מארגנות חוות סוסים רבות בפולין, מאפשרת לא רק היכרות בלתי-אמצעית עם הנופים היפים, כי אם גם התקרבות ממשית אל בעלי חיים החיים בטבע. ריחם של הסוסים אינו מרחיק צבאים או איילות. באחדות מחוות הסוסים מלמדים רכיבה בסגנו המערבי(וסטרן), שימושי בעיקר בטיולים למרחקים גדולים.
רוכבים בעלי ניסיון יכולים לכבוש את פולין בכוחות עצמם, כיוון שעומד לרשותם מספר גדל והולך של נתיבי רכיבה מסומנים. אפשר לאתר אותן בסביבת חוף הרחצה בבּיאַלוֹגוּרָה, ביערות של וייֶלקוֹפּוֹלסְקָה (נתיב זאבים) ובגבעות של וָרמיָה, בסביבת קייֶז'בּוּן. הנתיב של סוּדֶטים, שאורכו כמעט 400 ק"מ, מתעקל בין עיירת הנופש לוֹנדֶק-זדרוּי לבין קאַרפּאַץֶ' וניתן להעפיל בו כמעט לפסקת ההר שניֶז'נִיק.
ביקור בכפר מזמן לנו הזדמנות אחרת, נעימה לא פחות, ליהנות מסוסים. הכוונה ל"קוּליק", היינו גלישה על סקי כשהסוסים דוהרים ומושכים אותנו, או כשאנו מתרחבים בנוחות במגלשה, עטופים במסמיכות חמות ועם טרמוס של תה חם ביד. בעיירה בוּקוֹבינָה, בתקופת קרנבל הגוּרָלים, מארגנים מרוצי מגלשות קטנות, בהן הובילו אנשי ההרים את ילדיהם לטקס הטבילה לנצרות.